חידושים בנושא מענקי חרבות ברזל ומענק חדש של רשות החדשנות

להלן עדכונים וחידושים בנושא המענקים:

• נפתחה המערכת להגשת תביעות לפיצויים בגין נזק עקיף במסלולי שכר ושכר מפונים לחודשים נובמבר - דצמבר 2024.
• החלטת בג"ץ על פיצוי בגין אובדן דמי שכירות לגבי דירות באזור עימות שהממשלה החליטה על פינוים בשל המלחמה.
• הרשות לחדשנות משיקה מסלול חדש עבור פיתוח תהליכי ייצור למוצרים חדשניים. שימו לב! מועד אחרון להגשה בתאריך 29/04/25 בשעה 12.00 בצהריים.
   

מסלול שכר ושכר מפונים לחודשים נובמבר דצמבר 2024

החל מיום 10.03.25, יכולים בעלי עסקים להגיש תביעה לפיצויים במסלול שכר בגין החודשים נובמבר-דצמבר 2024.

במסלול זה יפוצו אותם עסקים בסכום קצוב של 520 ₪ ליום, בגין כל עובד שנעדר ממקום העבודה בחודשים נובמבר-דצמבר 2024, בשל הנחיות פיקוד העורף על איסור התקהלות וכן היעדרות עובד אשר נדרש להשגיח על ילד עד גיל 14 בשל המצב הביטחוני. 

לחילופין, יוכלו אותם עסקים לבחור באפשרות שכבר קיימת היום, להגיש תביעה לפיצויים במסלול מחזורים בגין אותה תקופה.

להלן היישובים הזכאים להגיש תביעה במסלול שכר:

אביבים, אבירים, אבן מנחם, אדמית, אודם, אור הגנוז, אורטל, איילת השחר, אילון, אלקוש, אלרום, בארי, בוקעתא, בית הלל, בן עמי, בצת, בר יוחאי, ברעם, ג'יש (גוש חלב), גונן, גורן, געתון, גרנות הגליל, גשר הזיו, דובב, דישון, דלתון, דן, דפנה, הגושרים, הילה, זרעית, חולית, חוסן, חורפיש, חניתה, יובל, יחיעם, יסוד המעלה, יערה, יפתח, יראון, כברי, כדיתה, כיסופים, כפר בלום, כפר גלעדי, כפר ורדים, כפר סאלד, כפר עזה, כרם בן זמרה, כרם שלום, להבות הבשן, לימן, מג'דל שמס, מטולה, מירון, מלכיה, מנות, מנרה, מסעדה, מעונה, מעיליא, מעין ברוך, מעלות תרשיחא, מצובה, מרגליות, מרום גולן, מרכז כ"ח, משגב עם,

מתת, נאות מרדכי, נהריה, נווה אטיב, נווה זיו, נחל עוז, נטועה, ניר עוז, נירים, נמרוד, נתיב העשרה, סאסא, סופה, סער, ספסופה, ע'ג'ר, עבדון, עברון, עין השלושה, עין זיוון, עין יעקב, עין קיניא, עלמה, עמיר, ערב אל ערמאשה, פסוטה, פקיעין, פקיעין החדשה, צבעון, צוריאל, קדמת צבי, קלע אלון, קצרין, קרית שמונה, ראש הנקרה, ריחאנייה, רמות נפתלי, רמת טראמפ, שאר ישוב, שבי ציון, שדה אליעזר, שדה נחמיה, שומרה, שלומי, שמיר, שניר, שעל, שתולה.

במקביל, נפתחה עבור עסקים האפשרות להגיש תביעה לפיצויים במסלול שכר מפונים לחודשים נובמבר-דצמבר 2024. מסלול זה מאפשר למעסיקים בכל הארץ להגיש תביעה לפיצויים בגין שכר ששילמו לעובדים שלא התייצבו לעבודה, בגלל שפונו מביתם במסגרת הוראות מערכת הביטחון במהלך מלחמת חרבות ברזל.

החלטת בג"ץ על פיצוי בגין אובדן דמי שכירות לגבי דירות באזור עימות

שהממשלה החליטה על פינוים בשל המלחמה

ביום ד, 12.2.2025, דחה בג"ץ את עתירתם של וייסטוך ואח'.

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב (מנהל מס רכוש וקרן פיצויים) שלא יינתן פיצוי בגין אובדן דמי שכירות לגבי דירות מגורים באזורי עימות שהממשלה החליטה על פינויָם בְּשל מלחמת "חרבות ברזל", במקרה שבו בעלי הדירות לא דיווחו על הכנסתם משכירות כהכנסה עסקית, והדירות לא נפגעו במלחמה מפגיעה ישירה.

לעמדת העותרים, בעלי דירות אשר מצויות באזורי עימות אשר פונו מכוח החלטת הממשלה, הם זכאים לפיצוי מכוח חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961 ("החוק") והתקנות שתוקנו מכוחו – תקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף), התשל"ג-1973 ("התקנות"). סעיף 35 לחוק כולל פיצוי בגין "נזק עקיף" מחמת "אי אפשרות לנצל נכסים המצויים בתחום ישוב ספר עקב פעולות מלחמה", כאשר תקנה 2 לתוספת לתקנות קובעת מפורשות כי גובה הפיצוי לגבי "נזק עקיף" יהיה "100% משווי הנזק". משכך, לעמדת העותרים חרג המשיב מסמכותו כאשר מצא להעניק פיצוי רק למשכירי דירות שהשכרתן הוכרה כעסק, ולא למשכירי דירות באופן פרטי. זאת, בין היתר, בדמות הבהרה אותה פרסמה רשות המסים ביום 7.1.2024 לפיה במקרה של משכיר של דירת מגורים שפונתה בהתאם להחלטת ממשלה ולא נגרם לה נזק ישיר, אבדן דמי השכירות אינו מהווה נזק בר פיצוי לפי החוק.

העותרים גם מלינים על כך שהמשיב לא מאפשר למשכירי הדירות להגיש בקשה לקבלת מקדמה עוד קודם להגשת תביעותיהם.

דיון והכרעה:

"לאחר עיון בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמיעת טענותיהם לפנינו בע"פ, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, וכך אציע לחבריי שנעשה. תחילה אציין כי בחרתי לדון בטענות הצדדים לגופו של עניין, אל יש גם ממש בטענות המשיב כי דין העתירה היה להימחק על הסף בשל קיומו של סעד חלופי שהיה בידיהם של העותרים והם בחרו במודע להתעלם מכך. כך, הלכה עמנו מקדמת דנא כי מקום בו קיים לעותר סעד חלופי יימנע בית משפט זה מלדון בעניינו לגופו. בענייננו, כפי שהצביע המשיב, קיים מסלול מכוח החוק להגשת תביעה לפיצוי וכן מנגנון להגשת ערר נגד ההחלטה ואף ערעור על ההחלטה בערר. משכך קשה לראות כיצד ניתן לעקוף מסלול זה באמצעות הגשת עתירה לבית משפט זה. זאת ועוד.

מעבר לכך שהמסלול האמור קבוע בחוק ובתקנות, עותר 1 פנה ביום 16/06/2024 למשיב ותשובה לפנייתו התקבלה ביום 1/07/2024. בתשובתו הבהיר המשיב, כי באפשרותו של עותר 1 " להגיש את תביעת השכירות באמצעות מערכת התביעות של נזק ישיר ולציין כי התביעה היא בגין אובדן שכירות לבעל בית פרטי". על אף האמור לא עותר 1 ולא יתר העותרים מצאו לנכון להגיש תביעה במסלול האמור טרם הגשת העתירה דנא. בנוסף, טרם הוגשה העתירה הגישו העותרים עתירה זהה אשר כאמור נדחתה מחמת אי-מיצוי הליכים ונראה כי האמור שם יפה גם לעניין עתירה זו, שהרי "אין די בעצם הפנייה לרשות המנהלית לפני הגשת העתירה, אלא יש להותיר בידה פרק זמן סביר למתן מענה לפנייה".

פנייתו האחרונה של עותר 1 למשיב נעשתה ביום 9/07/2024 כחודש לאחר מכן הוגשה העתירה וזאת עוד לפני שהתקבלה אצלו תשובת המשיב מיום 18/08/2024 ומבלי שפעל בהתאם לאמור בתשובת המשיב. בשים לב לאמור, על אף ההחלטה בעתירה הקודמת בה היא נמחקה כאמור מחמת אי-מיצוי הליכים, גם הפעם בחרו העותרים למהר ולהגיש את עתירתם ודין העתירה היה להימחק על הסף אף מטעם זה.

ולגופו של עניין:

עיון בהוראות החוק מגלה כי החוק מכיל הגדרות רחבות תוך מתן סמכות לשר לקבוע בתקנות את תנאי הזכאות, את שיעור הפיצויים ואת שווי הנזק. בכך טענת העותרים המשתמעת לפיה השר לא היה מוסמך לקבוע בתקנות את התנאים לזכאות לפיצוי ואת שווי הפיצוי מקבלת המענה. אדרבה, החוק אינו קובע הגדרות, אלא מפנה בעניין זה לתקנות. "חוק מס רכוש קובע בסעיף 36, את העקרון כי המדינה תשלם פיצוי על נזקי מלחמה. הוא הסמיך את שר האוצר להתקין תקנות שימלאו תוכן את העקרון הזה.

בתקנות נקבעים, בין היתר, הזכאים לפיצוי, ושיעורי הפיצויים לסוגי נכסים, ניזוקים ונזקים, בהתחשב בהיקף הנזק, תדירות הנזקים שפקדו את הניזוק, תדירות הנזקים שפקדו את האזור, וגורמים אחרים החוק המסמיך לא במקרה נתן בידי שר האוצר, באישור ועדת הכספים, סמכות רחבה ביותר לקבוע את מדיניות הפיצוי על נזקי מלחמה, ובין היתר, לקבוע את עצם הזכאות לפיצוי. הוא הכיר בצורך להותיר גמישות מירבית לרשות המוסמכת לקבוע, במסגרת המדיניות הממשלתית, מיהם הזכאים לפיצוי, ומהם סוגי הנזקים שבגינם יהיו זכאים, תוך הגבלה מלכתחילה של הזכאות לפיצוי על נזק עקיף לאזור ספר – מוגבל או בלתי מוגבל בזמן.

במערכת נסיבות מדיניות משתנה, ובמסגרות תקציביות משתנות, עשויים ההסדרים האמורים להשתנות מעת לעת, תוך שעליהם לעמוד במבחנים בסיסיים של חוקיות, מידתיות, והעדר הפלייה".

בהתאם לכך, נקבע בתקנה 2(א) לתקנות, כי "ניזוק זכאי לפיצויים בשיעור שנקבע בתוספת" ובתוספת נקבע כי "לגבי נזק עקיף – 100% משווי הנזק" כאשר הגדרתו של נזק העקיף נקבעה (כפי שגם צוטט לעיל) בתקנה 1 באופן הבא:

1. כשהנזק נגרם כתוצאה מנזק מלחמה, למעט נזק (שנגרם בשל תשלום שכר עבודה – הנזק הממשי
2. כשהנזק נגרם מחמת אי אפשרות לנצל נכסים בענפים שלהלן, למעט נזק שנגרם בשל תשלום שכר עבודה:

(א) בחקלאות – הנזק הממשי.

(ב) בבית מלון, פנסיון, בית מרגוע, בית הארחה או אתר תיירות שקבע שר האוצר בהתייעצות עם שר התיירות – הנזק הממשי.

(ג) בתעשיה – לגבי נזק שמקורו בחומרים שנתקלקלו – הנזק הממשי ואילו לגבי נזק שמקורו אחר – הנזק הממשי ובלבד שהנזק נגרם עקב הפסקת ייצור של למעלה מ 24- שעות.

(ד) באולם שמחות, בגן אירועים או במוסד תרבות ופנאי [...]

(ה) בבתי אוכל [...]

3. כשהנזק נגרם מחמת הפסקת פעילות במסחר ובשירותים...
 

כאמור, הצדדים נחלקו בדבר פרשנותה של תקנה 1 לתקנות. לעמדת העותרים, בשים לב לתקנה 2(א) לתקנות ולהוראות התוספת, ניזוק זכאי לפיצוי מלא וזאת גם בעניין "נזק עקיף", ככל שהוא ב"תחום ישוב ספר". בהתאם לכך, מטרת תקנה 1 לתקנות לשיטתם היא אך ורק לקבוע את הכללים לקביעת שווי הנזק בהתאם לענפי המסחר

השונים ולא את עצם הזכאות לפיצוי. מנגד, לעמדת המשיב, בשים לב לסמכות השר לקבוע בתקנות את הזכאות לפיצוי, את שיעור הפיצוי ואת הכללים לקביעת שווי הנזק, נקבע בתקנה 1 לתקנות כי בנוגע לנזק עקיף בדמות "אי אפשרות לנצל נכסים", זה ישולם רק לעסקים מהענפים המפורטים בהן. מכלל ההן נשמע הלאו, שהזכאות ל"נזק עקיף" מסוג זה אינה נתונה לעסקים שאינם נמנים על הענפים המפורטים בתקנות. אכן, בשים לב לאמור, ההבהרה מטעם המשיב פרסמה את האמור לציבור הרחב, אולם ההחלטה על היות הנזק האמור לאו בר-פיצוי נעשתה מכוח התקנות.

כפי שנקבע אין ספור פעמים בעבר, בפרשנות דבר חקיקה יש לפנות תחילה ללשון החוק והמשמעויות אותן היא יכולה לשאת, שכן הלשון היא זו הקובעת את גבולות הפרשנות. רק כאשר קיימת יותר מפרשנות לשונית אפשרית אחת, ) בע"מ, פסקה 27 תיבחר הפרשנות אשר תממש את תכלית החוק בצורה המיטבית.

במקרה דנא, לשון התקנות ברורה, חד-משמעית ואינה מותירה מקום לספק. "שווי הנזק" לעניין "נזק עקיף" נקבע בתקנה 1 לתקנות, שם נאמר כי "כשהנזק הוא מחמת אי אפשרות לנצל נכסים בענפים שלהלן...". מכך אנו למדים כי בעניין נזק מחמת אי אפשרות לנצל נכס, השר מצא להגביל את הזכאות לפיצוי לאותם ענפים המנויים בתקנה בלבד. זאת, בשונה מסוגי נזק אחרים. "נזק עקיף" כתוצאה מנזק מלחמה למשל, אינו מוגבל באופן זה, וכך גם נזק אשר נגרם "מחמת הפסקת פעילות במסחר ובשירותים". בשים לב לאמור, "נזק עקיף" אשר אינו בענפים המנויים ואינו מחמת "פעילות במסחר ובשירותים", איננו נזק בר פיצוי.

למעלה מן הצורך אציין כי אין בפרשנות זו כדי לסתור את תכלית החוק. תכלית החוק היא:

"'סוציאלית-ביטוחית': 'פיזור' נזקי מלחמה מתוך תפיסה בסיסית שמדובר בנזקים שאינם ייחודיים לבעל רכוש כזה או אחר שרכושו ניזוק מפעולות מלחמה או איבה... התפיסה הינה שנזקי מלחמה לא צריכים ליפול על כתפיו של הניזוק הספציפי לבדו, אלא 'להתפזר' וליפול על כתפי הציבור כולו".

חרף האמור, לעניין "נזק עקיף" הכיר המחוקק, בשים לב למגבלות התקציב, בכך שיש צורך לתעדף אוכלוסייה שהפגיעה בה הוכרה כמשמעותית יותר. לכן נזק מסוג זה הוגבל ל-"תחום ישוב ספר". בדומה לכך, השר מצא להחיל מגבלות שונות נוספות, בין היתר בדמות תקנה 1 לתקנות. איזונים מסוג זה הם כורח המציאות ולא פעם נדרש המחוקק לאזן ולמצוא נקודות פשרה בין אינטרסים נוגדים ואין בכך כדי לסתור את תכלית החוק. אדרבה, יש בכך כדי לקדם את התכלית במציאת איזון נכון בין עניינו של הניזוק לבין האינטרס הציבורי בכללותו במתן תמיכה וכתף למי שנפגע מפעולת איבה שהייתה מופנית נגד כל הציבור. קביעת המחוקק ומחוקק המשנה בעניין הזכאות לפיצוי היא אפוא ביטוי מובהק של מדיניות כלכלית ומגבלות תקציביות. בנושאים כגון אלו, ודאי כאשר הדבר נעשה בהתאם לאמות מידה מוגדרות אשר פורטו בחוק ובתקנות, ימעט בית המשפט להתערב.

בשים לב לכל האמור, להשקפתי יש לדחות את העתירה. בנסיבות העניין, לא הייתי נותן צו להוצאות.

אוסיף בשולי הדברים כי יש רגליים לטענת העותרים כי יש מקום שיגובש הסדר מקיף שיינתן מענה הולם למשכירי הדירות הפרטיים שאבדו את הכנסתם בשל פינויים של השוכרים מאזורי העימות. אלא שעניין זה מסור לשיקול דעתה של הממשלה ואינו מסור לסמכותו של בית משפט זה."

מסלול חדש עבור פיתוח תהליכי ייצור למוצרים חדשניים

המסלול מעניק השקעה עבור פיתוח תהליכי ייצור למוצרים חדשניים. במסגרת מסלול זה יתקבלו בקשות שלפחות שני שליש מתקציבן יעסוק בתהליכי ייצור אלו.

המסלול נועד לסייע לחברות ומפעלים לצלוח את שלב המעבר מפיתוח לייצור, במטרה לקדם בישראל הקמה של מפעלים וקווי ייצור למוצרים חדשניים ברמה העולמית.

הנה מספר דוגמאות לתהליכי ייצור שהמסלול יתמוך באחד מהם או יותר:

1. פיתוח מכונות / מתקני ייצור / מתקני פיילוט / מתקני בדיקה / מתקני כיול במעבר מפיתוח לייצור.
   לדוגמה: פיתוח מכונה ייעודית להשקעה במוצר חדש במעבר ממוצר מעבדתי למוצר סדרתי.
2. פיתוח מכונות / מתקני ייצור/ מתקני פיילוט / מתקני בדיקה / מתקני כיול המאפשרים ייצור בטכנולוגיה מתקדמת. לדוגמה: מעבר מתהליך ייצור מנתי לתהליך ייצור רציף המשלב בקרה מתקדמת בתחנות הייצור.
3. ביצוע אנליזות / ניסויים וחישובים שמטרתם לקבוע ולאמת את הפרמטרים של הייצור.
   לדוגמה: ביצוע ניסוי על בסיס הפרמטרים החדשים שנקבעו לטובת הפעלת מתקן חצי-חרושתי.
4. פיתוח תהליך ייצור המקנה תכונות משופרות למוצר. 
   לדוגמה: פיתוח תהליכים תרמיים או אנרגטיים המשפרים מהותית את התכונות המכניות או החשמליות של המוצר.

למי מיועד המסלול?

חברה ישראלית המייצרת מוצרים מוחשיים חדשניים, מענפי הטכנולוגיה המעורבת-עילית או עילית, בעלת הכנסות נמוכות מ-70 מיליון דולר לשנה.

חברה ישראלית הנמצאת בהיערכות לייצור מוצרים מוחשיים בישראל, מענפי הטכנולוגיה המעורבת-עילית או עילית, אשר סיימה פיתוח אב-טיפוס למוצר וביצעה לפחות שתיים מהפעילויות הבאות:

1. חתימה על הסכם רכישה, חכירה, שכירות או שכירות משנה לצורך קיומו של מבנה זמין ומתאים לביצוע פעילות יצור
2. רכישת מכונות לטובת תהליך יצור
3. העסקת כוח אדם ייעודי לייצור
4. אישור מענקי השקעה ממשלתיים להקמת מפעל או תהליך ייצור
5. הכנת תכנית עסקית מפורטת להקמת מפעל ייצור או תהליך ייצור הכוללת הצגת מקורות מימון העומדים לרשות החברה לצורך השלמת ההיערכות לייצור.
    

בדיקה מקדמית לעמידת חברה בתנאי סף:

חברות המעוניינות לבחון אם תחום עיסוקן מאפשר הגשת בקשות להשקעה במו”פ במסגרת מסלול מעבר מפיתוח ליצור, יכולות לפנות לרשות החדשנות באופן מקוון דרך האזור האישי באתר.

לפרטים אודות ענפי התעשייה וסיווגם ניתן לפנות למדריך הסיווג האחיד של ענפי הכלכלה, (בו מפורטים כל ענפי התעשיה) ולטבלת סיווג ענפי התעשיה על פי עצמתם הטכנולוגית באתר האינטרנט של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

לאחר שליחת הבקשה המקוונת והצרופות הבקשה תועבר לטיפול מחלקת קליטת בקשות ברשות החדשנות.

מה מקבלים?

1. פרוייקטי מו”פ שיאושרו יהיו זכאיים למענק ששיעורו 50%-30% מהוצאות הפיתוח המאושרות.
2. תוספת 10% מענק לאזור פיתוח א’.
    

הכרה בסעיפי תקצוב ייחודיים:

• הוצאה לפיתוח תבניות שישולבו בהמשך בקו הייצור של החברה, בהיקף תקציבי שאינו עולה על 500,000 שקלים.
• הוצאות ישירות לפיתוח מכונות ייצור ייחודיות בהיקף תקציבי שאינו עולה על 500,000 שקלים.
  הוצאה לרכישת ידע המהווה חלק אינטגרלי של תכנית המו״פ בהיקף תקציבי שאינו עולה על 250,000 שקלים.
• הוצאות ישירות לפיתוח אב-טיפוס או מתקני הרצה; והוצאות גימלון בהיקף שאינו עולה על 1 מיליון ₪.
• הוצאות לקורסים והשתלמויות מקצועיות לעובדים מקצועיים בתחומי התוכן של התכנית שאושרה, בסך של עד 25,000 שקלים.
• הוצאות עבור פעילויות לתיקוף שוק תוצרי התכנית בארץ ובחו״ל, בהיקף של עד 15% מתקציבה המאושר של התכנית. 
   

מדוע כדאי?

• קפיצת מדרגה עבור החברה: פיתוח תהליך ייצור למוצרים מתקדמים בטכנולוגיה מתקדמת בתהליך הייצור במפעל.
• השקעה מימונית במעבר מפיתוח לייצור: ליווי חברה מתחילה משלב פיתוח המוצר לשלב הייצור הסדרתי.
• הפחתת חסמים: שתוף פעולה בין רשות החדשנות לגורמי ממשל שונים מאפשר הפחתת חסמים וקידום הקמת מפעלים בישראל.
   

תנאי המסלול

• על מגישת הבקשה להיות חברה רשומה בישראל.
• החברה המגישה היא חברת תעשיית ייצור בישראל – שבבעלותה לפחות קו ייצור אחד או נמצאת בהיערכות לייצור, על פי תנאי מסלול הטבה מס’ 36.
• הכנסות החברה אינן עולות על 70 מיליון דולר בשנה (לחברות מענף טכנולוגיה מעורב-עילי או עילי).
• על החברה לפעול בהתאם לחובת הדיווח, חובת הרישום, חובת התמלוגים, חובת שימור הידע והקניין הרוחני כפי שמפורט בחוק החדשנות,  מסלול הטבה מס’ 36 – עידוד חדשנות טכנולוגית בתעשיית הייצור ונהלי זירת ייצור מתקדם.
   

קריטריונים להערכת בקשה

• מידת החדשנות המאפיינת את תהליכי הייצור שיפותחו בפרוייקט המו”פ.
• מידת החדשנות המאפיינת את המוצרים אשר ייוצרו בתהליכי הייצור שיפותחו בפרוייקט המו”פ.
• התשואה העודפת הצפויה למשק מביצוע פרוייקט המו”פ, ובכלל זה היקף הייצור המתוכנן במדינת ישראל.
• הפוטנציאל העסקי הטמון במידת התחרותיות והייחודיות של המוצרים אשר ייוצרו באמצעות תהליכי הייצור שיפותחו בפרוייקט המו”פ.
• רמת סיכון ומורכבות טכנולוגית/הנדסית הטמונים בפיתוח תהליכי הייצור.
• יכולות החברה המבקשת, ובכלל זה יכולות הנדסיות ותפעוליות הנדרשות להביא להשלמת פרוייקט מו”פ, ומימושו העסקי.