האם המס הגלובלי הוא הזדמנות להעלאת מס בישראל

ההחלטה ההיסטורית שהתקבלה בוועידת ה-7G

עשויה לשים סוף לתכנוני מס אגרסיביים של ענקיות הטכנולוגיה ולהסתרת כספים במקלטי מס ברחבי העולם

בסוף השבוע הושגה לראשונה הסכמה דרמטית בקרב מדינות ה-7G למיסוי עולמי של חברות הענק הבינלאומיות, בעיקר ענקיות הטכנולוגיה, בשיעור של 15%. בשיחה עם ספונסר הסביר עו"ד שי מויאל, שותף, מנהל תחום מיסוי בינלאומי במחלקת מסים בפאהן קנה על החוק החדש והמשמעות שלו בישראל.

המדינות החברות בארגון – ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמניה, קנדה, איטליה ויפן, בעידוד האיחוד האירופי, שדוחף כבר 10 שנים את רעיון המיסוי הגלובלי, מתמודדות לראשונה עם החברות שלא משלמות מס, מפצלות את חטיבות הארגון במדינות שונות ומסיטות (באופן חוקי) את עסקיהן למדינות בהן לא משלמים מס, או משלמים מס מופחת.

אף על פי שבכל היבט מדובר בהסכמה בעלת אופי היסטורי ואף מהפכני, עדיין ארוכה הדרך לקבל אישור ממדינות ה- G20, שיפגשו בחודש הבא וכן מדינות ה- OECD. למרות ששיעור מס של 15% נחשב נמוך יחסית לרוב שיעורי המס בעולם ולא נראה שלמדינות רבות אמורה להיות התנגדות אובייקטיבית, נכונו עוד הסתייגויות ומאבקים פוליטיים.

מדינות העולם מנסות להתמודד עם הבעיה כבר שנים רבות. בצרפת הועברה חקיקה שעדיין לא מיושמת של "מס דיגיטלי", לפיה חברות בעלות הכנסות של 750 מיליון אירו ומעלה ישלמו 3% מס על מחזור ההכנסות בצרפת. מדינות רבות החלו ללכת בעקבות צרפת וחוקקו חוקים דומים שהלחיצו מאד את ענקיות הטכנולוגיה, כיוון שעל פי החקיקה הזו, הן ישלמו תשלומי מס אסטרונומיים.

ליוזמה החדשה שתי מטרות. המטרה הראשית היא חיסול התמריץ להסיט הכנסות למדינות אוף-שור, או להסיט הכנסות למדינות בעלות משטר מס נמוך. על פי יוזמי ההצעה, הדבר יעצור את מה שנהוג לכנות "המרוץ לתחתית" של שיעורי המס בעולם, כאשר הצרכים הציבוריים עולים מחד, ושיעורי המס של תאגידי הענק מזעריים על אף חלקם העצום בכלכלה העולמית.

מטרה נוספת היא לייצר הגינות בחלוקת עוגת המס העולמית, על ידי כך שתאגידים רב לאומיים ימוסו במדינות או בטריטוריות שבהן הם מפיקים את הרווחים ולא במדינות בהן נמצא המטה שלהן.

למעשה מדובר בשתי החלטות. הראשונה למסות ב-15% חברות המרוויחות מעל 750 מיליון דולר בשנה ושיעור הרווח שלהן עומד על למעלה מ-10%. חברות הפועלות בארצות אחרות ברחבי העולם, ישלמו את המס המקומי, וישלימו בארץ מוצאן (לרוב ארה"ב ) את התשלום ל-15%.

ההחלטה השנייה היא אלוקציה של זכות המיסוי למדינות השוק, כלומר לראשונה, חברות ימוסו באופן ישיר במדינות בהן הן פועלות, בהתאם למספר המשתמשים שיש להן בכל טריטוריה. החלק הזה מסובך יותר לביצוע ולא ברור איך יחולקו הכנסות אלה בין המדינות.

ארה"ב במהלך כהונת טראמפ, סירבה בתוקף להצעה ואף האשימה את יוזמי ומקדמי הרעיון בכך שהם מתנכלים לחברות אמריקאיות וראה בו "הכרזת מלחמה" שכן רוב ענקיות הטכנולוגיה אליהן מכוון החוק החדש הן אמריקאיות. טראמפ כהרגלו איים במלחמת סחר באמצעות העלאת מכסים על כל מוצר המגיע מאירופה, ובכך למעשה סיכל את הרעיון.

תחת משטרו של ביידן, ובעידודה של שרת האוצר ג’נט ילן, השתנו העמדות והיוו פריצת דרך במו"מ בין מדינות ה-7G. המס הדיגיטלי, הדי נוקשה יש לומר, בא לעולם, בלית ברירה, לאחר שנים של כישלונות בניסיון להטיל מס הוגן על חברות האינטרנט הענקיות. במסגרת הרפורמה המתגבשת, מדינות שחוקקו מס דיגיטלי, יתחייבו לבטל אותו, וארה"ב תבטל את העלאת המכסים.

ישראל עלולה להיפגע מיוזמה כזו במובנים מסוימים, אך עשויה ליהנות ממנה במובנים אחרים. הפגיעה, מאחר ומאמציה באמצעות החוק לעידוד השקעות הון לאורך שנים למשוך ענקיות היי-טק לישראל, כגון אינטל ומיקרוסופט, באמצעות שיעורי מס שיכולים להגיע ל 5%, וכן מאמצים להשאיר חברות בישראל כגון טבע וצ’ק פויינט עלול להיפגע מאוד, בעיקר בקשר לחברות חוץ הפועלות בישראל.

עם זאת, אם ניקח לדוגמא את חברת אינטל בישראל, בעלת השקעות עתק ברכוש קבוע, לא ברור אם הרווחיות שלה בישראל עולה על 10% (כמו כן, לא ברור בינתיים, לפי אלו כללי מס או חשבונאות תחושב הרווחיות).

מנגד, ישראל עשויה ליהנות מהרפורמה הצפויה, שכן ענקיות האינטרנט והאונליין, אשר ככל הנראה אינן משלמות מספיק מס בישראל או במדינות אחרות צפויות להתחיל לשלם מס הוגן. ישראל מנסה לפחות משנת 2016 לשנות כיוון במיסוי ענקיות האינטרנט, ככל הנראה ללא הצלחה יתרה.

החלק השני של הרפורמה היא "הגינות" במיסוי – כלומר תאגידים רב לאומיים ישלמו את המס היכן שהם מפיקים את ההכנסה, משל היכן שנמצאים "היוזרים, ולא היכן שמשרדי המכירות שלהם נמצאים (אירלנד/לוקסמבורג/שוויץ). סוגיית המס הזו נמצאת במרכז מאמצי ה- OECD כבר משנת 2013, בדגש כל הכלכלה הדיגיטלית או כלכלה מוטת קניין רוחני כגון חברות תרופות, שרוב רווחיהן מוסטים למדינות עם משטר מס נמוך.

יצוין כי בנוסף לפעילות המסחר המקוון של ענקיות האינטרנט בישראל עליה הן לא משלמות מס בישראל, פתחו חלק ניכר מהן חברות למחקר ופיתוח המעסיקות מאות ואלפי עובדים בשכר גבוה. לרוב מיסוי מרכזי המו"פ בישראל הוא די נמוך, גם בגלל שיטת הקוסט פלוס, וגם בגלל שרובן זכאיות להקלות המס בהתאם לחוק עידוד השקעות הון.

רשות המיסים מבקשת לאחרונה למסות מרכזי מו"פ אלו בהיקפים נרחבים יותר. לא ברור אם רצון זה מתיישר עם מגמת המיסוי ההוגן, שברובו יבקש להסיט הכנסות למדינות בהם מירב המשתמשים, ולא מירב המתכנתים.

המס, חשוב לציין, יוטל על חברת האם, כלומר אם המס במדינה בה מאוגדת חברת הבת נמוך מ-15%, תבוצע השלמה ל -15% במדינת התושבות של חברת האם (top-up), ובכך למעשה יהיה תמריץ עקיף להעלות את שיעורי המס בעולם, אם כי באופן מוגבל.

הכתבה פורסמה באתר ספונסר ב- 08.06.2021, לצפייה, לחץ כאן