ארז מימון

ארז מימון, דירקטור ראש תחום בטיחות וגהות תעסוקתית בפאהן קנה ניהול בקרה (לשעבר ראש מנהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה): "תביעתו של מתי כספי חושפת את קצה הקרחון של בעיה לאומית חמורה - התעלמות מתחלואה ותמותה הנובעות ממחלות מקצוע. מדי שנה, למעלה מ-1,200 עובדים בישראל נפטרים כתוצאה מתחלואה תעסוקתית, ומאות אלפים נוספים סובלים ממחלות שונות הקשורות לעבודתם. למרות זאת, המדינה כמעט ואינה מבצעת אכיפה ורגולציה מניעתית, והביטוח הלאומי ממעט להכיר במחלות אלו כמחלות מקצוע. הגיע הזמן לשינוי מהותי בגישה לבריאות תעסוקתית בישראל".

בחודשים האחרונים מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה מתמשך. תקופה מאתגרת זו מעלה באופן טבעי את החשש בקרב התושבים לגבי סוגיית האבטחה במוסדות חינוך. רשויות מקומיות, משקיעות רבות בתחום האבטחה הפיזית של מוסדות החינוך, וקיימת חשיבות רבה, לוודא כי משאבים אלו  מנוצלים באופן אופטימאלי .   בשילוב מומחה יוצא שב"כ, חברת פאהן קנה ניהול בקרה, פיתחה ביקורת ייעודית לבחינת מערך אבטחת מוסדות חינוך העירוני  אשר בוחנת בין היתר את התחומים הבאים:   קיומה של תפיסת הפעלה קיומם של תרחישים ותגובה אפשריים קיומן של ביקורות עיתיות על איכות מערך האבטחה הפיזית במוסדות החינוך התאמה של מעטפת האבטחה לרישוי העסק ודרישות משטרת ישראל טיוב השימוש במערך האבטחה הטכנולוגי של מוסדות החינוך והרשות המקומית מעורבות צוות בית הספר בתחום האבטחה בהתאם להוראות מנכ"ל נשמח לייעץ לכם או להוביל יחד איתכם ביקורת בתחום אבטחת מוסדות חינוך

בחודשים האחרונים מדינת ישראל נמצאת במצב מלחמה בו קיבלו כיתות הכוננות של הרשויות מימד חדש, אנו עדים לגידול משמעותי בהיקף כיתות הכוננות, האמצעים שלהם ואף הרחבת המשימות והיעוד שלהם. לצד השינוי המבורך בהעצמת גופי הכוננות, קיימת חשיבות גבוהה לבצע את התהליך באופן סדור, תוך מקסום היכולות ומזעור סיכונים.   בשילוב מומחה יוצא שב"כ, שאף שותף  ללחימה הנוכחית תוך עבודה צמודה לכיתות הכוננות של העוטף

מחלות תעסוקתיות יכולות להופיע אחרי עבודה ממושכת, ולכן נדרשת השקעה כדי לאבחן אותן ולאסוף נתונים על היקף התופעה | למרות זאת, מקרים רבים לא מדווחים, המסקנות בנושא לא מיושמות והמחקר בתחום לא מתוקצב

״כאלף עובדים נפטרים כל שנה בישראל ממחלות מקצוע, אלפים חולים במחלות קשות״ ארז מימון, לשעבר ראש מינהל הבטיחות במשרד העבודה: "מדברים המון על התאונות בענף הבנייה, אבל בגלל חשיפה תקשורתית נמוכה נושא המחלות ארוכות הטווח לא מטופל״

בטיחות ילדנו במוסדות החינוך קווים מנחים לביקורת פנימית ברשות המקומית

החל משנת 1967 ישראל שולטת בשטחי הגדה המערבית, ועבודתם של פלסטינים מוסדרת על ידי מכסות שמנפיקה ישראל להיתרי עבודה. נכון ליוני 2021 מכסת היתרי העבודה עומדת על כ 120,000 היתרים שמתוכם כ80,000 בתחום הבנייה. בחודש האחרון פורסם דו"ח של עמותת קו ( ראה קישור והרחבה בקישור מטה) , אשר ניסה לאמוד את ההשפעה הבריאותית של העבודה באתרי הבנייה בישראל על העובדים הפלסטינאים. הדו"ח מעלה תמונה עגומה של פגיעה ישירה בבריאות העובדים בגלל אופי העסקתם בעבודות בנייה בישראל, המשמעות של איסור הלינה בשטחי ישראל. בשולחן עגול בו השתתפתי ואשר נערך בשגרירות גרמניה במהלך חודש נובמבר האחרון, בהובלה של עמותת קו לעובד, הוחלט על מפת דרכים שתעזור בקידום חקיקה לשיפור המצב הקיים. במאמר קצר זה אציג מספר נתונים מענייניים שעלו בדו"ח של קו לעובד שהתבסס על סקר שנערך על 256 עובדים בתחום הבניה.

בחמישים שנה האחרונות אנחנו עדים לשינויים מהותיים באופי הבנייה בארץ ובעולם. הבניינים גבהו ולכן מספר העובדים המרוכזים באתר אחד גדל ויכול להגיע למאות עובדים. עם זאת, היכולות הטכנולוגיות שעומדות לרשות הקבלנים לנהל עובדים אלו ולדאוג לבטיחותם כמעט ולא השתנו. אין ספק שהפער דלעייל תורם את חלקו להיקפי הנפגעים הגדול מאוד בתחום זה. הגידול במודעות לנושא הבטיחות בענפי הבנייה וחשיפה בדין של העוסקים בתחום, הובילו בשנים האחרונות לפיתוח טכנולוגיות בטיחות שאימוצן, עשוי למצב אותנו במקום מוביל בעולם בתחום טכנולוגיות בטיחות בענף הבנייה. בכנס שנערך החודש, בהובלה של התאחדות הקבלנים וקרן מנוף, הוצגו טכנולוגיות חדשניות שעשויות לקדם את הבטיחות באתרי בנייה ובו בעת גם לשפר ולייעל את העבודה בהם.

בבחינה של שני העשורים האחרונים, ניתן לראות כי היקף ההרוגים בתאונות העבודה בתחום הבנייה בישראל חריג ומציב את מדינת ישראל בין המדינות הבולטות לרעה בעולם. בממוצע היקף ההרוגים בבנייה בישראל גדול פי 3 מהממוצע במדינות ה-OECD. למרות נתון חריג זה, עד לפני כארבע שנים הנושא לא קיבל הד תקשורתי ולא זכה למענה מתאים בקרב הרגולטור וגופי האכיפה השונים. הדבר בא ליידי ביטוי בין היתר במספר הקבלנים הזניח שהועמד לדין בגין עבירות בטיחות או מות עובדים בתאונות עבודה. גם המעטים שהועמדו לדין, בד"כ רמת ההחמרה מולם בדין הייתה נמוכה יחסית ולא תמיד בגלל חוסר אשמה, כי אם גם עקב תהליכי חקירה והעמדה לדין לא מקצועיים דיים.