רכיב המע"מ בריבית מקסימלית

אשר ניתן לגבותו בנוסף לריבית המקסימלית המותרת?

האם הריבית המקסימלית הקבועה בחוק הריבית ובצו הריבית כוללת את רכיב המע"מ, או שמא מדובר ברכיב חיצוני לריבית

לאחרונה, ניתן פסד דין של בית המשפט העליון (ע"א 7195/17, 10028/17) בו נדונה, בין היתר, השאלה האם הריבית המקסימלית הקבועה בחוק הריבית ובצו הריבית כוללת את רכיב המע"מ, או שמא מדובר ברכיב חיצוני לריבית, אשר ניתן לגבותו בנוסף לריבית המקסימלית המותרת?

רקע

ביום 19.5.2008 נכרת הסכם הלוואה בין חברת נ.ב.ע. בע"מ ("החברה") לבין גמלא – הראל נדל"ן למגורים בע"מ ("המַלווה") שעל פיו הלוותה המלווה לחברה סכום של 5,300,000 ₪ לצורך מימון פרוייקט בנייה של יחידות מגורים ושטחי מסחר ביפו (להלן: "ההסכם" או "הסכם ההלוואה").

סעיף 6.1 להסכם קבע כי הריבית השנתית בגין ההלוואה תעמוד על שיעור של 16.5%.

ההלוואה לא נפרעה במועדה כפי שנקבע בהסכם, והיא מוחזרה מספר פעמים לבקשתה של החברה, כאשר בכל מועד מחזוּר נוספה לקרן החוב הריבית שהצטברה על ההלוואה הקודמת.
בסופו של דבר, הצטבר חובה הנטען של החברה לסך של 17,391,379 ש"ח לפי ספרי המַלווה ומוּנה כונס נכסים לפרויקט הבניה.

לנוכח האמור, מונה לבקשת הבנק כונס נכסים לפרויקט ובמסגרת הליך הכינוס הגישו החברה והערבים לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות בגדרה ביקשו כי יוצהר שהריבית שנקבעה בהסכם היא בלתי חוקית בהיותה נוגדת את הוראות חוק הריבית, התשי"ז-1957 ואת חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (החוק שונה ושמו הקודם היה "חוק הלוואות חוץ בנקאיות"). כן ביקשו החברה והערבים להורות על ביטול כל חיובי הריבית על פי הסכם ההלוואה, ולחילופין להעמיד חיובים אלה על שיעור התואם את הוראות החוק הרלוונטיות.

בית המשפט המחוזי קבע כי מגבלת הריבית הקבועה בצו הריבית אכן חלה על ההלוואה שבמחלוקת. משכך, נקבע כי בהתאם לסעיפים הרלוונטיים בחוק הריבית ובצו הריבית, הסכם ההלוואה היה כפוף למגבלה הקבועה בהם, ולפיה הריבית המקסימלית אינה יכולה לעלות על 13% בלבד.

עוד קבע בית המשפט כי לשיעור זה אין להוסיף את המע"מ אלא שהוא כלול בתוכו. בתוך כך ציין בית המשפט המחוזי כי על פי הגדרת המושג "ריבית" בחוק הריבית, כל תמורה שהיא המתווספת לקרן החוב, למעט הפרשי הצמדה למדד, תיחשב כריבית. עוד נקבע כי לפי סעיף 16 לחוק מע"מ החיוב בתשלום מע"מ חל במקרה הנדון על המלווה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי המלווה הייתה רשאית "לגלגל" חבות זו על החבה, כפי שאכן עשתה, אך יש לראות זאת כחלק מהתמורה המשולמת למלווה, ועליה לפעול בגדר מגבלת הריבית המקסימלית המותרת.

הצדדים ערערו לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון (ביחס לרכיב המע"מ): נקודת המוצא לדיוננו מצויה בהגדרת המונח "ריבית" בחוק הריבית, כלהלן:

"ריבית" – כל תמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש משום תוספת לקרן, לרבות דמי עמילות ודמי נכיון המשתלמים כאמור, בין בנקראים בשם ריבית ובין שנקראים בשם אחר, למעט כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה לשער החליפין של המטבע הישראלי, למדד המחירים לצרכן או למדד אחר שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה."

בית המשפט מדגיש כי מבחינה לשונית, הגדרת המונח "ריבית" נוקטת לשון רחבה ומרבה ("כל" ו"לרבות"), ומוציאה מכלל ההגדרה הרחבה סוג תמורה יחיד בלבד, והוא "כל סכום המתווסף לקרן עקב תנאי הצמדה..".

עוד מציין בית המשפט כי מהסיפא של סעיף 6 לחוק מע"מ אשר קובע כי: "הוטל מס על עסקה או הועלה שיעור המס עליה לאחר שהוסכם על העסקה רשאי העוסק לדרוש מהקונה שישלם לו את סכום המס או את סכום המס הנוסף שנתחייב בו העוסק, זולת אם נקבע אחרת בהסכם  או בכל דין הדן בפיקוח על המחירים." עולה כי המע"מ הוא חלק מהמחיר, וכשהמחיר הוא מפוקח, הוא כולל בתוכו גם את רכיב המע"מ.

בהתאם קבע בית המשפט העליון כי יש לקבוע שתשלום המע"מ "המגולגל" על הלווה בעסקה למתן אשראי הוא חלק מהתמורה הניתנת בקשר עם מילווה ויש בה משום תוספת לקרן, ומשכך הוא כלול בריבית כהגדרתה בחוק הריבית. על-כן המלווה אינה רשאית לגבות את תשלום המע"מ בנוסף לריבית בגובה 13%, שהיא הריבית המקסימלית המותרת במקרה הנדון.